יוסף אבן יחיא על אסתר ח:יז

ובכל מדינה וגומר מקום אשר דבר המלך והוא הקדמות הכתב. ודתו והוא תכליתו מגיע. היה שמחה וששון ליהודים כמו בשושן. ומשתה כנגד האורה אשר יחס לשושן כי המאכל מאיר העינים. כמו ביהונתן וישב ידו אל פיו ותארנה עיניו. וכנגד היקר שבשושן אמר ויום טוב והוא לבישת הבגדים החמודות והצעת המטות היקרות לשם ולתפארת מהיום טוב הנעשה.

ורבים מעמי הארץ וגומר. אחשוב כי המתיהדים האלה היו מזרע עמלק ולכן היו מתפחדים מפני גזרת מרדכי. שאם היו משאר עמי הארץ מה להם לפחוד ממרדכי אף כי היה גדול אם לא פשעו כנגדו. ומה שנאמר מחה תמחה את זכר עמלק גזירת שעה היתה. וזרעו לא נמנע מלבוא בקהל. ואולי כי לא נודע הדבר כי אם אחרי שנים רבות. ועשו גם המה בערמה כאשר עשו הגבעונים כדי להחיות את נפשם.