יוסף אבן יחיא על אסתר ו:ו

והמן אשר היה חכם והיה רואה היות מזלו למעלה ראש. וראה שהמלך לא גילה לו בתחילת שאלתו מי הוא אשר המלך חפץ ביקרו כמנהגו עמו בפעמים האחרים. ושזה היה בסוף הלילה אשר לא דבר עם שום אדם אחר. אחרי פרידתו מעמו. וכל סודות המלך כמאז היו גלים אליו. וידע כי לא היה לב המלך להטיב לזולת כי לא דבר לו מאומה על ככה. ולכן חשב וגזר אומר בלבו כי חפצו לעשות יקר. היה אליו ולא לזולתו. וזה להיותו כרוך אחר אהבתו. ולילה ויום לא יחשה מלהגדילו ולכן יעצוהו. לעשות לזה אוהב המלך הגדולה והכבוד אשר אחריו אין למעלה ממנו. כי מזולת זאת כל שאר המדרגות מהגדולה היו אליו. וכן כי דת הפרסיים היה כי כל הלובש לבוש המלך ורוכב סוסו. היה מותר לו לשפוך דם המבזה אותו בלי רשות המלך. למען יוכל לתלות את מרדכי בלי רשות.