יוסף אבן יחיא על אסתר ג:יב

באופן כי תכף המן הרע לא אבד זמן ונקראו סופרי המלך בי״ג בניסן הוא החדש אשר בו הסכים למצוא רשת לרגלם. ויכתוב ככל אשר צוה המן לאחשדרפני המלך. אחש הוא לשון גדולה בלשון ארמי. ורוצה לומר אחש. דר. פני המלך והם הגדולים שדרים לפני המלך כמלכי המדינות שהיו תחת הנהגתו.

והפחות אשר על מדינה ומדינה. והם המשנים למלכי המדינות הנזכר.

ואל שרי עם ועם והם השרים המושמים בכל עם ועם מיד המלך. המורים שררת מלך המלכים על מלכי המדינות ההם. ובלתי רשותם לא ירימו המלכים ההם ידם ורגלם כנהוג בין הנצרים לשים בישדומין בעיירות אשר מלכם משועבדות להם.

והנה כתבו לכל מדינה ומדינה ככתבה ולכל עם ועם כלשונו. מה שאינו מן הנהוג. כי היה ראוי לכתוב בכתיבת המלך ולשונו והם יבקשו מליצים להבינו ולפרשו להם. אבל היתה זאת מעצת הרשע הלז. למען כי אפילו הנערים והעם דל יוכלו תכף ומיד להבין הכתבים ולא יצטרכו לבקש מליצים אנה ואנה.

ונכתבו הכתבים בשם המלך ונחתמו בטבעתו. כי לא דבר עוד המן בדבר הזה אל המלך פן יתחרט. ולכן לא הזכירה לפניו עוד. ולא הראה לו הכתבים כאשר מן הנהוג שאף כי המלך מרשה לעשות דבר מה. כשהיא עיקריית. מראים לו הכתב. אם ישר בעיניו טופסו פן יאריכו בו יותר מכדי רצונו. או יוסיפו או יחסרו. והוא לא כן עשה פן יראה מתוך הכתבים העם הלז אשר המן בקש כליונו היותו עם ישראל וישיב אחור ימינו. או מפני רחמנות. או לפחדו מאל עליון קונם.