יוסף אבן יחיא על אסתר ב:יז

ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים הבעולות אשר היו לו מקדם.

ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות שנקבצו מחדש.

ור״ל בחן היותה חננית בכל עניניה.

ור״ל בחסד כתרגו׳ וטיבו. כי לפניו היו נראין היות כל מעשיה טובים. והיותה בעלת מדות נאות.

וישם כתר מלכות בראשה. ליחדה בכתר ההוא להיות אהובתו ויחידתו בין הבנו׳. ואף כי לא היה נאה לה הכתר ההוא כאשר היה נאה לושתי. להיות המלכות ירושה אליה מאבותיה. המליכה תחת ושתי. וגזר בדתי פרס ומדי כי היא תהיה תחתיה. וירש את מלכותה ממנה כאלו היתה יורשה בטבע. וכאשר יעץ ממוכן באומרו ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה.