יוסף אבן יחיא על אסתר א:ד

בהראותו את עושר וגומר רוצה לומר כי הראה היות עושרו גדול בסובלו הוצאה גדולה כזאת. לעשות משתה למינים מהשרים הנזכר׳ ולעם הנזכר אשר בלי ספק היה לאין מספר. בהיות כי כל אחד מהם היה מביא אתו סוסים ועבדים רבים בבואו קרוא לחצר המלך. והנה יחס היות העושר כבוד למלכותו. להיות כי בעוש׳ המלך לא יחמוד מעבדו עבדו וביתו ושורו וחמורו וכל אשר לו. ולא יקח שוחד להטות משפט. ויגמול חסד לעבדיו. וגם יוכל בעושר לשמור עמו מאויביו. ולרודפם ולהעבידם בפרך. ואשר מנעה תורתנו למלכנו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד להיות כי הנהגתנו אינה בדרך טבע. וסוס מוכן ליום מלחמה כשאר האומות. ולה׳ התשועה במין הישראלי.

ואת יקר תפארת וגומר רוצה לומר במה שעשה המשתה לרוב עם משריו ועבדיו הראה את עושר כבוד מלכותו. ובאשר נמשך והתמיד המשתה ההוא ימים רבים והוא ק״פ יום. הראה את יקר תפארת גדולתו. שהכל כבדוהו להיותו מתואר בלבוש תפארת הגדולה. והוא כי גזרו אומר היותו גדול הנפש ושוע אשר מעשיו הם הגדולים בעשותו משתה לעם רב כזה. ו ימים רבים בהתמדה.