יוסף אבן יחיא על דניאל י:א

הפרשה הי״א בשנת שלש לכרש מלך פרס וגו׳ דבר נגלה לדניאל וגו׳ אשר הדבר הלז הוא דבר אמת וקיים בצבא גדול שהוא בענין גדולת צבא ישראל במלכות החמישי וואו וצבא במקום בית כי אותיו׳ בומף מתחלפות.

ויען כי אמר שנגלה לדניאל ביאר כי הדבר מכוסה מאד. ויש הבנה גדולה בו כשהאדם בהקיץ והבנה גדולה בו אפי׳ במראה הנבואה. והוא רמז כי כאשר דניאל לא הבין נמשל אלו החזיונות שלו בהקיץ אחרי שעבר ממנו הרוח הקדשיי. הנה אפי׳ בעת המראה לא היה מבינו וזה לא היה מפני קוצר המשיג רק מפני עומק המושג אשר רצה לה׳ להעמיקו ולהסתירו למען לא יגלוהו בני האדם. ולהיות שדניאל היה מכין עצמו לידיעות אלה. לבלתי היות כילות למעלה היו משפיעי׳ בו כל הידיעו׳ והוא היה כותבם ואמנם לא הבין מהם ולא יובן מזולתו רק ענין הארבע׳ מלכיות. ומהמלכות החמישי לא נודע דבר אמיתי וקיים.