תלמוד ירושלמי יומא ה:ג

משנה: מִשֶּׁנִּיטַּל הָאָרוֹן אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וּשְׁתִיָיה הָיְתָה נִקְרֵאת גְּבוֹהָ מִן הָאָרֶץ שָׁלשָׁה אֶצְבָּעוֹת וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן:

הלכה: תַּנֵּי. עַד שֶׁלֹּא נִיטַּל הָאָרוֹן הָיָה נִכְנַס וְיוֹצֵא לְאוֹרוֹ שֶׁלְאָרוֹן. מִשֶּׁנִּיטָל הָאָרוֹן הָיָה מְגַשֵּׁשׁ וְנִכְנָס מְגַשֵּׁשׁ וְיוֹצֵא.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶבֶן שְׁתִיָיה. שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתָּה הָעוֹלָם. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. וְלָמָּה נִקְרָא אֶבֶן שְׁתִיָיה. שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתָּה הָעוֹלָם. כָּתוּב מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים י״י דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ וגו׳. מִצִּיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ. וְאוֹמֵר הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן וגו׳.