תלמוד ירושלמי יומא ג:ד

משנה: פֵּרְשׂוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם פָּשַׁט יָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד. קְרָצוֹ וּמֵירֵק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ. קִבֵּל אֶת דָּמוֹ וּזְרָקוֹ. נִכְנַס לְהַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת לְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת לְהַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָאֵיבָרִים וְאֶת הַחֲבִיתִּין וְאֶת הַיָּיִן:

הלכה: רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט בּוֹ שְׁנַיִם אוֹ רוֹב שְׁנַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָמְרָה כֵן. [הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד.] קְרָצוֹ.

כָּתוּב קֶרֶץ מִצָּפֹון בָּא בָהּ. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַד אָמַר נְכוֹסָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. נְסוֹחָה. מָאן דְּאָמַר. נְכוֹסָא. מִן הָדָא. הֵבִיאוּ לֹו אֶת הַתָּמִיד. קְרָצוֹ. מָאן דְּאָמַר. נְסוֹחָה. מַגְלִיָינָא. מֵחוֹמֶר קוֹרַצְתִּי גַם אָנִי.