תלמוד ירושלמי יבמות ו:ה

משנה: כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא יִשָּׂא אֶת אַיְילוֹנִית אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים לֹא יִשָּׂא אֶת אַיְילוֹנִית שֶׁהִיא זוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין זוֹנָה אֶלָּא גִיּוֹרֶת וּמְשׁוּחֲרֶרֶת וְשֵׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת.

הלכה: כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא יִשָּׂא אֶת אַיְילוֹנִית כול׳. הָא יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים מוּתָּר בָּהּ. עוֹד הוּא אָסוּר בָּהּ. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן תַּמָּן אֵין זוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה אֶלָּא גִיּוֹרֶת וּמְשׁוּחֲרֶרֶת וְשֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת. וְכוּלְּהוֹן לַכֹּהֵן. לְפוּם כֵּן לֹא תַנִּינָהּ.

אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. כְּתִיב בֵּין שׁוּרוֹתָם יַצְהִירוּ וְלֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים. שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּעִילָתָן לְשׁוּם בָּנִים. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. כְתִיב אָכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ הִזְנוּ וְלֹא יִפְרוֹצוּ. שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּעִילָתָן לְשֵּׁם בָּנִים. כְּתִיב וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים. עָדָה. שֶׁהָיְתָה מִתְעַדֵּן בְגוּפָהּ. צִילָּה. שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּצִילָּן שֶׁל בָּנִים.

מְתִיבִין לְרִבִּי יוּדָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה וְאֵין סוֹפָהּ לֵילֵד. הַגָּע עַצְמָךְ שֶׁהָיְתָה זְקֵינָה. תַּנֵּי. רִבִּי לָעְזָר אוֹמֵר. אַף הַפָּנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשׁוּם אִישּׁוּת הֲרֵי זוֹ בְעִילַת זְנוּת. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הָדָא אָמְרָה. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּידֵּשׁ אִשָּׁה בִבְעִילָה אֵינוֹ כְבָא עַל הַבְּעוּלָה.