תלמוד ירושלמי יבמות ב:י

משנה: מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַיבֶּם וְאִם קָדַם הַקָּטָן זָכָה. הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה אוֹ עַל הַנָּכְרִית וְנִתְגַּיְירָה הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס וְאִם כָּנַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ וְהוֹצִיאוּהָ מִתַּחַת יָדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכָּנַס יוֹצִיא.

הלכה: מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַיבֶּם וְאִם קָדַם הַקָּטָן זָכָה כול׳. מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַיבֶּם. שֶׁנֶּאֱמָר וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד. מַה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּנוֹלָד. יֹאמַר קִרְיָיא יָקוּם עַל שֵׁם אָבִיו הַמֵּת. אֶלָּא עַד שֶׁיְּהֵא הַנּוֹלָד בְּכוֹר. מֵעַתָּה אֲפִילוּ הָיוּ לוֹ בָנִים וּמֵתוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת הוּא לֹא תִהְיֶה אִשְׁתּוֹ זְקוּקָה לְיִיבּוּם. וְיֹאמַר קִרְיָיה וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָין לַנּוֹלָד תְּנֵיהוּ עִנְיָין לַמְיַיבֶּם. מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַיבֶּם.

הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה אוֹ עַל הַנָּכְרִית וְנִתְגַּיְירָה הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס. קִידֵּשׁ כְּמִי שֶׁכָּנַס. אָמַר [מִדִּין] שֶׁלֹּא לִכְנוֹס וְכָנַס מוֹצִיאוֹ מִיָּדוֹ. גֵּירַשׁ מַהוּ שֶׁיַּחֲזִיר. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצֵאת מוֹצִיא לִיזָה עַל בָּנֶיהָ. הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ. רַב אָמַר בְּנִטְעָן בְּעֵדִים. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם בְּנִטְעָן בְּעֵדִים בְּהָא תַנֵּי [וְהוֹצִיאָהּ] מִתַּחַת יָדוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁכָּנַס יוֹצִיא. וּמִתַּחַת יְדֵי אַחֵר יְקַיֵים. אִם נִטְעָן בְּעֵדִים אֲפִילוּ מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר יוֹצִיא. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַיָימִין בְּנִטְעָן שֶׁלֹּא בְעֵדִים [וְהוֹצִיאָהּ] מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר יְקַיֵים.