תלמוד ירושלמי יבמות יא:ד

משנה: הָאִשָּׁה שֶּׁנִּתְעָרַב וַולְדָּהּ בִּוְולַד כַּלָּתָהּ. הַגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וָמֵתוּ. בְּנֵי הַכַּלָּה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. וּבְנֵי הַזְּקֵינָה אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַיבְּמִין שֶׁהוּא אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת בֶּן אָחִיו. מֵתוּ הַכְּשֵׁרִים בְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת לִבְנֵי הַזְּקֵינָה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין שֶׁהוּא וְאֵשֶׁת אָחִיו סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. וּבְנֵי הַכַּלָּה אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַיבֵּם.

הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְעָרַב וַולְדָּהּ כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. לְנָשֵׁי בְנֵי הַכַּלָּה לְנָשֵׁי בְנֵי הַזְּקֵינָה. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁמּוּתָּר אָדָם לִישָּׂא אֶת אֵשֶׁת בֶּן אָחִיו.