תלמוד ירושלמי יבמות י:ה

משנה: אָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ וְנִשֵּׂאת וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ קַיָים הָיָה וּמֵת תֵּצֵא וְהַוְולָד הָרִאשׁוֹן מַמְזֵר וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר. אָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ וְנִתְקַדְּשָׁה וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעֲלָהּ מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ הָאַחֲרוֹן גֵּט לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. אֶת זוֹ דָרַשׁ רִבִּי לָעְזָר בֶּן מַתָּיא. וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ. וְלֹא מֵאִישׁ שֶׁאֵינוֹ אִישָׁהּ.

הלכה: אָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ כול׳. אָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ וְנִתְקַדְּשָׁה כול׳. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵין לָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם זֵיהוּם כְּהוּנָּה וְאֵין בֵּית דִּין מְזָהֲמִין אוֹתָהּ.

מַה אַתְּ מְקַיֵים לָהּ. בְּעֵד אֶחָד אוֹ בִשְׁנֵי עֵדִים. אִין תְּקַיְימִינָהּ בְּעֵד אֶחָד. נִמְצֵאת אוֹמֵר. עֵד אֶחָד מַתִּירָהּ לְיָבָם. אִין תְּקַיְימִינָהּ בִּשְׁנֵי עֵדִים. הֲוָה פְלִיגָא עַל רַב. דְּאָמַר רַב נַחמָן בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רַב. נִישֵּׂאת עַל פִּי שְּׁנַיִם אֲפִילוּ דְהוּא אֲתִי אָמְרָה לָהּ. לֵית תני.

וּמְנַיִין שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּאֵשֶׁת אִישׁ. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. כְּשֶׁתֵּצֵא מִבֵּיתוֹ יְהֵא לָהּ הֲוָיָה אֶצֶל אַחֵר. וּמְנַיִין שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּכָל הָעֲרָיוֹת. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב הוּנָא. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר אַחֵר. פְּרָט לְפָרָשַׁת עֲרָיוֹת.