תלמוד ירושלמי סוכה ב:י

משנה: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם סוּכָּתוֹ קֶבַע וְאֶת בֵּיתוֹ עֲרַאי . יָרְדוּ גְשָׁמִים מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מוֹשְׁלִין אוֹתוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְקוֹנוֹ וְשָׁפַךְ הַקִּיתוֹן עַל פָּנָיו:

הלכה: כָּתוּב בַּסּוּכּוֹת תֵּשְׁבוּ. וְאֵין תֵּשְׁבוּ אֶלָּא תָדוּרוּ. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ. שֶׁיְּהֵא אוֹכֵל בַּסּוּכָּה וּמְטַיֵיל בַּסּוּכָּה וּמַעֲלֶה כֵלָיו לַסּוּכָּה.

[יָרְדוּ גְשָׁמִים מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת וכו׳.] לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁתִּסְרַח אֶלָּא אֲפִילוּ כְדֵי שֶׁתִּסְרַח. לֹא סוֹף דָּבָר מִקְפָּת גְּרִיסִין אֶלָּא אֲפִילוּ מִקְפָּה שֶׁלְכָּל דָּבָר. תַּנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁמְפַנִּין מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים כָּךְ מְפַנִּין מִפְּנֵי הַשָּׁרָב וּמִפְּנֵי הַיְּתוּשִׁין. רַבָּן גַּמְלִיאֵל נִכְנַס וְיוֹצֵא כָּל הַלָּיְלָה. רִבִּי לִיעֶזֶר נִכְנַס וְיוֹצֵא כָּל הַלָּיְלָה. חַד תַּלְמִיד מִן דְּרִבִּי מָנָא הוֹרֵי לְחַד מִן קְרֵיבוֹי דִּנְשִׂיָיא. יָצָא אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו שֶׁיַּחְזוֹר. וְלָא שְׁמִיעַ. רַבָּן גַּמְלִיאֵל נִכְנַס וְיוֹצֵא כָּל הַלָּיְלָה. רִבִּי לִיעֶזֶר נִכְנַס וְיוֹצֵא כָּל הַלָּיְלָה.