תלמוד ירושלמי סוטה ח:ח

משנה: וְאֵילּוּ שֶׁאֵינָן זָזִין מִמְּקוֹמָן. בָּנָה בַיִת וַחֲנָכוֹ נָטַע כֶּרֶם וְחִילְּלוֹ וְהַנּוֹשֵׂא אֶת אֲרוּסָתוֹ הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ. לְבֵיתוֹ זֶה בֵיתוֹ. יִהְיֶה זֶה כַּרְמוֹ. וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ זוֹ אִשְׁתּוֹ. אֲשֶׁר לָקָח לְהָבִיא אֶת יְבִמְתּוֹ. וְאֵינָם מְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן וְאֵינָן מְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים.

הלכה: בָּנָה בַיִת וַחֲנָכוֹ וְלֹא שָׁהָא בְתוֹכוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. נָטַע כֶּרֶם וְחִילְּלוֹ וְלֹא שָׁהָא בְתוֹכוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. וְכוּלְּהֹן לְמֵידִין מִן הָאִשָּׁה. מַה אִשָּׁה צְרִיכָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ אַף כּוּלְּהֹן צְרִיכִין שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. תַּנֵּי. כָּל אֵילּוּ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין יוֹשְׁבִין בְּטֵילִין בְּתוֹךְ הָעִיר [וְאֵינָן נוֹתְנִין פִּסֵי הֵעִיר] וְאֵינָן מְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן וְאֵינָן מְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים. שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יַעֲבוֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר. עָלָיו אֵינוֹ עוֹבֵר. אֲבָל עוֹבֵר הוּא עַל אֲחֵרִים.