תלמוד ירושלמי סוטה ד:ב

משנה: וְאֵילּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה. הָאוֹמֶרֶת טְמֵיאָה אֲנִי לָךְ וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵיאָה הָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה וְאָמַר בַּעֲלָהּ אֵינִי מַשְׁקֶה וְשֶׁבַּעֲלָהּ בָּעֲלָהּ בַּדֶּרֶךְ נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה וְלֹא שׁוֹתָה. מֵתוּ בַּעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא יִשְׁתּוּ בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה.

הלכה: אֵילּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה. הָאוֹמֶרֶת טְמֵיאָה אֲנִי לָךְ כול׳. אָמַר רִבִּי יֹאשִׁיָּה. סָח לִי זְעִירָא מִשּׁוּם אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלֵם. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁאִם בִּקְּשׁוּ לִמְחוֹל מוֹחֲלִין לָהֶן וְאֵילּוּ הֵן. סוֹטָה וּבֶן סוֹרֵר וּמוֹרֶה וְזָקֵן מַמְרָא כול׳.