תלמוד ירושלמי שבועות ח:ב

משנה: אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ מֵת וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבַּר וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּה וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִגְנַב וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. אָבַד וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר:

הלכה: אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם כול׳. רַב אָמַר. פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת פִּיקָּדוֹן וְחַיָיב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵאַחַר שֶׁמִּצְוָה לְהַפִּיסוֹ אֵינוֹ חַיָיב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב אֵינוֹ מְצֻוֶּה לְהַפִּיסוֹ. מְפַיְיסוֹ עַל הָאֱמֶת. אֵינוֹ מְפַיְיסוֹ עַל הַשֶׁקֶר.

רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. שְׁבוּעַת סוֹטָה מָהוּ שֶׁיְּהוּ חַיָיבִין מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. מָה נָן קַיָימִין. אִם בְּשׁוֹגֶגֶת בָּעֲבֵירָה וּבִשְׁבוּעָה אֵין כָּאן סוֹטָה. אִם בָּמֵזִידָה בָּעֲבֵירָה וּבִשְׁבוּעָה אֵין כָּאן קָרְבָּן. אַתְיָא דְרַב כְּרִבִּי עֳקִיבָה. וְאִין יִסְבּוֹר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי מֵאִיר אַתְיָא הִיא דְרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי. אָמֵן שֶׁלֹּא אַטַּמֵּא. וְאַתְּ מַשְׁכַּח מַקְשִׁיָיא.