תלמוד ירושלמי שבועות ד:ט

משנה: שִׁילַּח בְּיַד עַבְדּוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לֹו עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּהוּ הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ:

הלכה: שִׁילַּח בְּיַד עַבְדּוֹ כול׳. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אִם לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲווֹנוֹ. לֹא. מִפִּי הַתּוֹבֵעַ. מַתְנִיתִין צְרִיכָה לְמַה דְאָמַר רִבִּי לָעְזָר וּמַה דָמַר רִבִּי לָעְזָר צְרִיכָה לְמַתְנִיתִין. אִילּוּ תַנִּינָן וְלֹא תַנָּא רִבִּי לָעְזָר הֲוִינָן אָמְרִין. יִשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ וְלֹא נִשְׁבְּעוּ לַנִּתְבָּע חַיָיבִין. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַה דָמַר רִבִּי לָעְזָר. אִילּוּ תַנָּא רִבִּי לָעְזָר וְלֹא תַנִּינָן הֲוִינָן מָרִין. יִשְׁמְעוּ מִפִּי הַנִּתְבָּע וְלֹא נִשְׁבְּעוּ לַתּוֹבֵעַ חַיָיבִין. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַתְנִיתִין וּצְרִיכָה לְמַה דָמַר רִבִּי לָעְזָר עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ וְיִשְׁבְּעוּ לַתּוֹבֵעַ.