תלמוד ירושלמי שבועות ד:ז

משנה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי לִיתֶּן לִי מָאתַיִם זוּז וְלֹא נָתַן לִי הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִים שֶׁאֵין חַיָיבִין אֶלָּא עַל שְׁבוּעַת מָמוֹן כַּפִּקָּדוֹן: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּשֶׁתֵּדְעוּן לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִים מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לָעֵדוּת: עָמַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִים לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין:

הלכה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול׳. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְאָהֵן הִין לֹא בְצֶדֶק הוּא. וְהִין צֶדֶק אָמַר. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הִין שֶׁלְּצֶדֶק הֲוָה.

לָמָּה. מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בָּהֶן אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין לָהֶן. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. מִשְׁכֵּן שְׁנַיִם שְׁנַיִם. אִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בָּהֶן. יוֹדֵעַ בָּהֶן. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְלָא מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין לָהֶן.