תלמוד ירושלמי שבועות ד:ג

משנה: כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶם כְּאַחַת שְׁנֵיהֶן חַיָיבִין. בְּזֶה אַחַר זֶה הָרִאשׁוֹן חַיָיב וְהַשֵּׁנִי פָטוּר. כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד הַכּוֹפֵר חַיָיב. הָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים כָּפְרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ כָּפְרָה הַשְּׁנִיָיה שְׁתֵּיהֶן חַיָיבוֹת מִפְּנֵי שֶׁהָעֵדוּת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בִּשְׁתֵּיהֶן:

הלכה: כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת כול׳. הִפְרִישׁוּ קָרְבָּנָן וְאָמְרוּ. הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִכְפוֹר בְּבֵית דִּין. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִיָיה. קָרְבָּנוֹ לַיי עַל נִזְרוֹ. שֶׁיַּקְדִּים נִזְרוֹ לְקָרְבָּנוֹ וְלֹא שֶׁיִּקְדּוֹם קָרְבָּנוֹ לְנִזְרוֹ. נִשְׁבְּעוּ חוּץ לְבֵית דִּין הִפְרִישׁוּ קָרְבָּנָן וְאָמְרוּ. הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִכְפוֹר בְּבֵית דִּין. מָה אַתְּ עֲבִיד לֵיהּ. כְּמִי שֶׁקָּדַם חֶטְאוֹ לְקָרְבָּנוֹ אֹו מֵאַחַר שֶׁאֵין חַיָיבִין אֶלָּא בְבֵית דִּין כְּמִי שֶׁקָּדַם קָרְבָּנָם לַחֲטָאָם.

כֵּינִי מַתְנִיתָה. כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד הַכּוֹפֵר חַיָיב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָה וְהוּא שֶׁיַּחֲזוֹר בּוֹ שֵׁינִי בְתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר הָרִאשׁוֹן. שֶׁאִם יַחֲזוֹר בּוֹ רִאשׁוֹן מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. נַעֲשֶׂה שֵׁינִי רִאשׁוֹן.

הָיוּ עֲשָׂרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָרִאשׁוֹן חַיָיב וְכולָּן פְּטוּרִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָאַחֲרוֹן פָּטוּר וְכוּלָּן חַיָיבִין. מָאן דָּמַר. רִאשׁוֹן חַיָיב וְכולָּן פְּטוּרִין. כְּמָאן דָּמַר. תִּתְקַיֵים עֵדוּת בַּשְּׁאָר. מָאן דָּמַר. אַחֲרוֹן פָּטוּר וְכוּלָּן חַיָיבִין. כְּמָאן דָּמַר. עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כוּלָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָה אָמְרָה כֵן. הָיוּ שְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדִים. לֹא מַר אֶלָּא שְׁתַּיִם. הָא אַחַת עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כוּלָּהּ.