תלמוד ירושלמי שבועות ב:ה

משנה: רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַשֶּׁרֶץ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ. עַל הֶעֱלֵם הַשֶּׁרֶץ חַיָּיב וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה חַיָּיב וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל הֶעֱלֵם הַמִּקְדָּשׁ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי פְעָמִים לְחַיֵּיב עַל הֶעֱלֵם הַטּוּמְאָה וְעַל הֶעֱלֵם הַמִּקְדָּשׁ:

הלכה: רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר כול׳. חִזְקִיָּה אָמַר. מַחֲלוֹקֶת בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין בֵּינֵיהוֹן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה חַיָיב וְלֹא עַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הֶעֱלֵם שֶׁרֶץ חַיָיב וְלֹא עַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי לִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אָמַר. אֲפִילוּ לֹא יָדַע. וָכָא אָמַר. עַד שֶׁיָדַע. תַּמָּן אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ. עַד שֶׁיֵּדַע בַּמֶּה נִתְחַיָיב. הָכָא וְהוּא טָמֵא מִכָּל מָקוֹם. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. וָכָא לֵית כְּתִיב בָּהּ. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. תַּמָּן הוּא אָמַר. וְהוּא טָמֵא. עַד שֶׁיֵּדַע בַּמֶּה נֵיטְמָא. הָכָא אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ מִכָּל מָקוֹם. וּמַה מְקַיֵים רִבִּי לִיעֶזֶר בָּהּ. פְּרָט לְמִתְעַסֵּק.