תלמוד ירושלמי שבת כ:ה

משנה: הַקַּשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּיטָּה לֹא יְנַעְנְעֶנּוּ בְיָדוֹ אֲבָל מְנַעֲנְעוֹ בְגוּפוֹ אִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין מְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ. מַכְבֵּשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים מַתִּירִין אֲבָל לֹא כוֹבְשִׁין. וְשֶׁל כּוֹבְסִין לֹא יִגַּע בּוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה מוּתָּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת מַתִּיר אֶת כֵּלָּיוֹ וְשׁוֹמְטָן:

הלכה: הַקַּשׁ שֶׁעַל הַמִּיטָּה. מַתְנִיתָא בְּשֶׁלֹּא יָשַׁן עָלָיו מֵאֶתְמוֹל. אֲבָל אִם יָשַׁן עָלָיו מֵאֶתְמוֹל כְּגוּפוֹ הִיא. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי. רִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹאֲלִין. מָהוּ שֶׁיְּנַעְנְעֶנּוּ דֶּרֶךְ אֲצִילֵי יָדָיו. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. קְרוֹחַ קְרִיחָה קִפּוּחַ קַפִּיחָה שְׁפוֹךְ צְנִינִים עַל מָאן דעדי לֵיהּ. נְפַל בֵּיתֵיהּ עַל מָאן דרויה עֲלֵיהּ. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. הָדֵין דִּין לְעָנִי.

וְהָתַנֵּי. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי מֵאִיר בְּחוֹתָמוֹת שֶׁבְּקַרְקַע שֶׁמְפַקְפְּקִין וּמַפְקִיעִין וּמַתִּירִין וְחוֹתְכִין. בַּשַּׁבָּת מְפַקְפְּקִין אֲבָל לֹא מַפְקִיעִין וְלֹא מַתִּירִין וְלֹא חוֹתְכִין. בְּכֵלִים. בַּשַּׁבָּת מוּתָּר וְאֵין צוֹרֶךְ בְּיוֹם טוֹב. הָדָא אָמְרָה. מַכְבֵּשׁ עָשׂוּ אוֹתוֹ כְקַרְקַע. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. שֶׁל כּוֹבְסִין לֹא יִגַּע בּוֹ.