תלמוד ירושלמי שבת ב:ד

משנה: לֹא יִקּוֹב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶינָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת אֲפִילוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִילָּה מוּתָּר. לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר:

הלכה: מתני׳ לֹא יִקּוֹב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁלְּבֵיצָה. לָמָּה. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הוּתְחַל בְּכָל טִיפָּה וְטִיפָּה. אוֹ שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וִיעָרֶה. מַה נְפִיק מִן בֵּינֵיהוֹן. הָהֵן זְקוּקָה דיקלון. אִין תֵּימַר. מִשֵּׁם שֶׁלֹּא הוּתְחַל בְּכָל טִיפָּה. הֲרֵי לֹא הוּתְחַל בְּכָל טִיפָּה וְטִיפָּה. אִין תֵּימַר. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וִיעָרֶה. הֲרֵי אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ וּמְעָרֶה.

אִם חִיבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִילָּה מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כֶלִי אֶחָד. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁכּוּלָּהּ אֶחָד. אֶלָּא אִם חִיבְּרָהּ בְּסִיד אוֹ בְגִיפּסוֹס. יְאוּת. דְּרִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. מַשְׁקֶה טוֹפַח חִיבּוּר. תַּנֵּי. פְּתִילָה אַחַת בִּשְׁנֵי כוֹסוֹת בִּשְׁתֵּי קְעָרוֹת בִּשְׁנֵי תַמְחוּיִין אָסוּר. רִבִּי יוּדָה מַתִּיר. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. מַשְׁקֶה טוֹפַח חִיבּוּר.