תלמוד ירושלמי שבת יז:ב

משנה: נוֹטֵל אָדָם קוּרְנָס לִפְצּוֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִים. קִירְדּוֹם לַחְתּוֹךְ בּוֹ אֶת הַדְּבֵילָה. מְגֵירָה לַגּוֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה. מַגְרֵיפָה לִגְרוֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגְרוֹת. אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּלְגֵּז לָתֵת עָלָיו לַקָּטָן. אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכַּר לִתְחוֹב בּוֹ. מַחַט שֶׁל יָד לִיטּוֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ וְשֶׁל סַקָּאִין לִפְתּוֹחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת:

הלכה: נוֹטֵל אָדָם קוּרְנָס לִפְצּוֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִים. הָא שֶׁלֹּא לִפְצֹּעַ בּוֹ לֹא. מַתְנִיתָא דְרִבִּי נְחֶמְיָה. דְּאָמַר רִבִּי נְחֶמְיָה. אֵין נִיטָּלִין שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ.

רִבִּי בָּא רִבִּי יוּדָא רִבִּי חִינְנָא בַּר שְׁלֶמְיָה בְשֵׁם רַב. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי נְחֶמְיָה בְּזַיָירָא וּבִמְזוֹרָה וּבִמְכוּנָה. בְּזַַיָירָא. דּוּ עֲצַר בֵּיהּ. בִּמְזוֹרָה. דּוּ חֲבִיט בֵּיהּ. בִּמְכוּנָה. דּוּ כְתִישׁ בֵּיהּ.

כֶּלִי הַמְיוּחַד לְאִיסּוּר מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ לְצוֹרֶךְ. לְהֵיתֵר בֵּין לְצוֹרֶךְ בֵּין שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. רְאֵה עַד אֵיכָן הֵיקִילוּ בַשַּׁבָּת. שֶׁאֲפִילוּ דְבָרִים שֶׁאֵין תַּשְׁמִישָׁן לְשֵׁם שַׁבָּת הִתִּירוּ אוֹתָן לְשֵׁם שַׁבָּת. דָּמַר רִבִּי לָעְזָר. דֶּלופִקֵי לָמָּה הִיא טְמֵיאָה. מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁמָּשׁ אוֹכֵל עָלֶיהָ. בַּסִּיס דִּידֵיהּ לָמָּה הִיא טְמֵיאָה. מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁמָּשׁ עוֹמֵד עָלֶיהָ. רְאֵה עַד אֵיכָן הֶחֱמִירוּ בְטוּמְאָה. שֶׁאֲפִילוּ דְבָרִים שֶׁאֵין תַּשְׁמִישָׁן לְשֵׁם טַבֶּלָּה. טִימְאוּ אוֹתָן לְשֵׁם טַבֶּלָּה.

אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּלְגֵּז לָתֵת עָלָיו לקָּטָן. הַכּוּשׁ וְהַכַּרְכַּד לִתְחוֹב בּוֹ. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. שְׁרָא לִי רִבִּי אַבָּהוּ מֵיסַב קִילוֹרִית בַּשַּׁבָּת. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בְּשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. מַחַט שֶׁל יָד לִיטּוֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ. דִּלֹכֵן מַה בֵין קוֹץ לָזֶה. רִבִּי בָּא בְעָא קֹמֵי רִבִּי מָנָא. מָהוּ מִיגְבְּלָתָהּ בְּיוֹם טוֹב. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ אוֹכֵל נֶפֶשׁ.