תלמוד ירושלמי שבת טז:ב

משנה: מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִיק הַתְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת. וּלְאֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ. בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר אַף לַמְפוּלָּשׁ:

הלכה: מַתְנִיתָא בְּשֶׁאֵינוֹ טָפוּל לוֹ. אֲבָל אִם הָיָה טָפוּל לוֹ כְגוּפוֹ הוּא. נִיחָא תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר. תִּיק תְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין. רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא שָׁמַע לָהּ מֵהָדָא. חוֹנֶה מַלְאַךְ יְי סָבִיב לִירֵיאָיו וַיְחַלְּצֵם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר. בֵּאדַיִן גּוּבְרַיָּא אִילֵּךְ כְּפִיתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן וגו׳.

אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ מָעוֹת. יָיבֹא כַיי דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר חִינְנָא קַרְתִיגֵנָאָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. דִּיסִיקִיָּא שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת נוֹתֵן עָלֶיהָ כִּכָּר וּמְטַלְטְלָהּ.

וּלְאֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן. לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ. הָא לִמְפוּלָּשׁ לֹא. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. אֵין הַמְהַלֵּךְ כְּמַנִּיחַ. וָכָא אַתְּ אָמַר. הַמְהַלֵּךְ כְּמַנִּיחַ. אֶלָּא בְזוֹרֵק. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. הַזּוֹרֵק פָּטוּר. וָכָא אַתְּ אָמַר. הַזּוֹרֵק חַיָיב. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. בְּשֶׁלֹּא עִירְיבוּ אֲנָן קַיָימִין. בֶּן בְּתֵירָה כְּרִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנִּינְן תַּמָּן. גְּשָׁרִין הַמְפוּלָּשִׁין מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רַבִּי יוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.