תלמוד ירושלמי סנהדרין ט:ז

משנה: הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָוה וְהַמְקַלֵּל בַּקֶּסֶם וְהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית פּוֹגְעִין בָּהֶן. כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין אֶלָּא פִירְחֵי כְהוּנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמְפַצְּעִין אֶת מוֹחוֹ בְּגִיזִירִין. זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּקּוֹדֶשׁ רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר בְּחֶנֶק וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּידֵי שָׁמַיִם:

הלכה: הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָוה כול׳. קַסְוָוה. קִיסְטָא. רַב יְהוּדָה אָמַר. כֵּלִי מִשֶּׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה. כְּמַה דְתֵימַר וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ.

הַמְקַלֵּל בַּקֶּסֶם. כְּגוֹן אִילֵּין נַפַּתָּאֵי דִּמְקַלְלִין לְקָנְיָיךְ קַיְינָךְ קָנְווּךְ.

הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. זֶה שֶׁהוּא נוֹשֵׂא גוֹיָה וּמוֹלִיד בָּנִים וּמַעֲמִיד אוֹיְבִים מִמֶּנָּה לַמָּקוֹם. כְּתִיב וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. מָה רָאָה. רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה וְנִזְכַּר לַהֲלָכָה הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית הַקַּנָּאִים פּוֹגְעִין בָּהֶן. תַּנֵּי. שֶׁלֹּא כִרְצוֹן חֲכָמִים. וּפִינְחָס שֶׁלֹּא כִרְצוֹן חֲכָמִים. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. בִּיקְשׁוּ לְנַדּוֹתוֹ אִילוּלֵי שֶׁקָּפְצָה עָלָיו רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וְאָמְרָה וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהוּנַּת עוֹלָם וגו׳.

מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה. נֶאֱמַר כָּאן מוֹת יוּמַת וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן יְי יָמוּת וגו׳. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. נֶאֱמַר כָּאן מוֹת יוּמַת וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת. מוּטָּב שֶׁיְלַמֵּד יוּמַת מִיּוּמָת וְאַל יְלַמֵּד יוּמָת מִיָּמוּת.