תלמוד ירושלמי סנהדרין ז:ב

משנה: מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִין הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכּוּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָרִין קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הוּא אִם מֵת בְּיָדָם לֹא הָיוּ מְקַיְימִין בּוֹ מִצְוַת שְׂרֵפָה אֶלָּא פּוֹתְחִין אֶת פִּיו בִּצְבַת שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק מַעֲשֶׂה בְּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה וְהִקִּיפוּהָ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וּשְׂרָפוּהָ. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בֵית דִּין שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּקִי:

הלכה: מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִין כול׳. וְיִתֵּן קָשָׁה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אָמַר. שֶׁלֹּא יָמוּת. שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁסׇּתַם חִזְקִיָּהוּ אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן בְּמָנִים דַּקִּים סְתָמָן.

רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בִּפְתִילָה שֶׁלְּבַעַץ הִיא מַתְנִיתָא. מָהוּ בִּפְתִילָה שֶׁלְּבַעַץ. רָבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָמְרִין. אֵבֵר וְקַסִּטֵיטרִיּוֹן מְעוּרָבִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַתְיָא כְמָאן דָּמַר. מַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. יוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵיעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵיעָיו. בִּפְתִילָה שֶׁלְּנֶפְט הִיא מַתְנִיתָא.

תַּנֵּי. קוֹדֶם לְאַרְבָּעִים שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא חָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִיטְלוּ דִינֵי נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. בִּימֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי נִיטְלוּ דִינֵי מָמוֹנוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּלִי נָא חֲכִים מֵידוֹן.

אָמַר רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. תִּינּוֹק הָיִיתִי וְרוֹכֵב עַל כְּתֵיפוֹ דְאַבָּא. וְרָאִיתִי בַת כֹּהֵן שֶׁזִּינָּת וְהִקִּיפוּהָ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וּשְׂרָפוּהָ. אָמְרוּ לוֹ. תִּינּוֹק הָיִיתָ וְאֵין עֵדוּת לְתִינּוֹק. כַּד חָמָא דָא מִילְּתָא לָא הֲוָה פָּחוּת מִבֶּן עֶשֶׂר שְׁנִין. כַּד הֲוָה מְהַלֵּךְ עִם רִבִּי לָא הֲוָה פָּחוּת מִן תַּלְתִּין שְׁנִין. דְּלֵית אוֹרְחָא דְגַבְרָא רַבָּא מְהַלֵּךְ עִם בַּר נַשׁ פָּחוּת מְתַּלְתִּין שְׁנִין. וְתַנֵּי כֵן. אָמַר רִבִּי. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיִיתִי אֲנִי בָא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק מִבֵּית שִׁירִיין וְאָכַלְנוּ תְאֵנִים וַעֲנָבִים עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה.