תלמוד ירושלמי סנהדרין ד:ח

משנה: סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גוֹרֶן עֲגוּלָּה כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה. וּשְׁנֵי סוֹפְרֵי דַיָינִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶן אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי מְזַכִּין וְדִבְרֵי מְחַיְיבִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁלשָׁה הָיוּ. אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי מְחַיְיבִין וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי מְזַכִּין וְהַשְּׁלִישִׁי כוֹתֵב דִּבְרֵי מְזַכִּין וְדִבְרֵי מְחַיְיבִין: וְשָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶן וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. צָרְכוּ לִסְמוֹךְ סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה. אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָיה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה וְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָיה. וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַשְּׁלִישִׁית. וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם שֶׁהוּא רָאוּי לוֹ:

הלכה: שָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁלְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים כול׳. רִבִּי בָּא בַּר יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֱמַר כָּאן עֵדָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עֵדָה. מַיְיתֵי לָהּ רַב מִמַּתְנִיתָא. מַתְנִיתָא אָמְרָה. הֲוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת וְלֹא רֹאשׁ לַשּׁוּעֲלִים. מַתְלָא אָמְרָה. הֲוֵי רֹאשׁ לַשּׁוּעֲלִים וְלֹא זָנָב לָאֲרָיוֹת. דְּתַנִּינָן. צָרְכוּ לִסְמוֹךְ סוֹמְכִין מֵרִאשׁוֹנָה.