תלמוד ירושלמי סנהדרין י:ו

משנה: אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יוֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמוֹר. הָא אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחִים מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט וְעַד שֶׁיּוּדַּח רוּבָּהּ וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּהָ אֲנָשִׁים. הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים אוֹ שֶׁהוּדַּח מִעוּטָהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵחוּצָה לָהּ הֲרֵי אֵילּוּ כַיְּחִידִים צְרִיכִים שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָיָיה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. זֶה חוֹמֶר בַיְחִידִים מִבַּמְרוּבִּים שֶׁהַיְחִידִים בִּסְקִילָה לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט וְהַמְרוּבִּים בְּסַיִף לְפִיכָךְ מָמוֹנָן אָבֵד:

הלכה: אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת כול׳. עִיר. לֹא כְפָר. עִיר. לֹא כָרָךְ. וְהִיא שֶׁתְּהֵא מֵחֲמִשָּׁה וְעַד עֲשָׂרָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מִמֵּאָה וְעַד רוּבּוֹ שֶׁלְּשֵׁבֶט. שְׁנַיִם שֶׁהִדִּיחוּ אֶת שְׁנַיִם. אוֹתָם שְׁנַיִם שֶׁהִדִּיחוּ אֶת שְׁנַיִם מָהוּ לִיתֵּן עֲלֵיהֶם תּוֹרַת הַמַּדִּיחִין תּוֹרַת הַנִּידָּחִים. הָיוּ שָׁם גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים מָהוּ שֶׁיַּשְׁלִימוּ לָרוֹב. הָיוּ שָׁם בִיבָרִים שֶׁלַּחַיָּה וְשֶׁלְּעוֹפוֹת וְשֶׁלְּדָגִים עוֹף שֶׁהוּא טָס לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה מָהוּ.

רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חֲמוּרָה שְׂרֵיפָה מִסְּקִילָה. וְרַבָּנִין אָמְרִין. חֲמוּרָה סְקִילָה מִשְּׂרֵיפָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חָמוּר חֶנֶק מֵהֶרֶג. וְרַבָּנִין אָמְרִין. חָמוּר הֶרֶג מֵחֶנֶק.