תלמוד ירושלמי פסחים ו:ב

משנה: אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אֵילּוּ שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻעַ יוֹם טוֹב יוֹכִיחַ שֶׁהִתִּיר בּוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה וְאָסַר בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּת. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַה זֶּה יְהוֹשֻעַ מָה רְאָיָה רְשׁוּת לַמִּצְוָה.

הלכה: מַה שְׁבוּת. לֹא כֵן תַּנִּינָן. הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים. וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. וְהַמֵּיפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁלְאַבְרָהָם אָבִינוּ. וְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מָהוּ רְשׁוּת. רָצָה בִישֵּׁל רָצָה לֹא בִישֵּׁל.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָכֵין הֲוָה רִבִּי לִיעֶזֶר צָרִיךְ מִתְבַּזֶּה לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הֲרֵי חֲגִיגַת יוֹם טוֹב כְּשִׁיטָתְךָ תּוֹכִיחַ. שֶׁהִתִּירוּ בָהּ מִשֵּׁם מְלָאכְה וְאָסְרוּ בָהּ מִשֵּׁם שְׁבוּת. וַהֲוָה לֵיהּ מֵימַר בָּהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַחֲגִיגַת יוֹם טוֹב שֶׁאֵין חַיָיבִין עָלֶיהָ כָרֵת. תֹּאמַר בַּפֶּסַח שֶׁחַיָיבִין עָלָיו כָרֵת. וִיתִיבִינֵיהּ כְּמַתְנִיתִן. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְיוֹם טוֹב שֶׁאֵין חַיָיבִין עָלֶיהָ כָרֵת. תֹּאמַר בַּפֶּסַח שֶׁחַיָיבִין עָלָיו כָרֵת. כַּיי דָּמַר רִבִּי אִימִּי. עֲשִׁירִין הָיוּ בִתְשׁוּבוֹת. אוֹ יָיבֹא כַיי דָמַר רִבִּי נַסָּא. כְּאִינַשׁ דְּאִית לֵיהּ תְּרִין טְעָמִין וְהוּא מְתִיב חַד מִינְּהוֹן.