תלמוד ירושלמי פסחים ד:ח

משנה: מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וְתַרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְאִם מֵתָה מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. גּוֹרְפִין מִתַּחַת רַגְלֵי בְהֵמָה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַמּוֹעֵד מְסַלְּקִין לַצְּדָדִין. מוֹלִיכִין וּמְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאוּמָּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד:

הלכה: מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לְתַרְנוֹגַלִּין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. הָא בְמוֹעֵד אָסוּר. אֵין מַרְבִּיעִין אֶת הַבְּהֵמָה בְמוֹעֵד. אֲבָל מוֹלִיכִין אוֹתָהּ לַבָּקוֹרֶת. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. חֲמוֹרָה שֶׁהִיא תוֹבַעַת זָכָר מַרְבִּיעִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תֵיצַן. וּשְׁאָר כָּל הַבְּהֵמָה מוֹלִיכִין אוֹתָהּ לַבָּקוֹרֶת. וּמְקִיזִין דָּם לָאָדָם וְלַבְּהֵמָה בְמוֹעֵד. וְאֵין מוֹנְעִין רְפוּאָה מֵאָדָם וּמִבְּהֵמָה בְמוֹעֵד.

תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְהֵן שֶׁיַּחֲזִירוּהָ שְׁלֹשָׁה יָמִים לַמְדוֹרָהּ. וְאִם מֵתָה מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. וְהִיא שֶׁיָּשְׁבָה עַל בֵּיצֵיהָ שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לָעֵת. אָמַר רִבִּי מָנָא. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אַרְבָּעָה עָשָׂר חֲמִשָּׁה עָשָׂר. וּמִקְצַת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תִּיפְתָּר שֶׁיָּשְׁבָה מֵאֵילֶיהָ. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם.

זֶבֶל שֶׁבַּמָּבוֹי מְסַלְּקוֹ לְצַד. שֶׁבָּרֶפֶת וְשֶׁבַּחָצֵר מוֹצִיאוֹ לָאִישְׁפָּה. אָמַר רִבִּי בָּא. הָדָא דְתֵימַר. בְּחָצֵר קְטַנָּה. אֲבָל בְּחָצֵר גְּדוֹלָה מְסַלְּקוֹ לְצַד. הָרֶפֶת בֵּין גְּדוֹלָה בֵין קְטַנָּה מוֹצִיאוֹ לָאִשְׁפָּה. אָמַר רִבִּי בָּא. מִפְּנֵי שֶׁנִּיווּלָהּ קָשָׁה.