תלמוד ירושלמי פסחים ב:ו

משנה: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמּוּרְסָן לַתַּרְנְגוֹלִים אֲבָל חוֹלְטִין. הָאִשָּׁה לֹא תִשְׁרֶה אֶת הַמּוּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ אֲבָל שָׁפָל הִיא בִּבְשָׂרָהּ יָבֵשׁ. לֹא יִלְעוֹס אָדָם חִטִּים וְיִתֵּן עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ בַפֶּסַח מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצוֹת:

הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִשּׁוּם אָבִיו. אֵי זוֹ הִיא הַמְּעִיסָּה. הַנּוֹתֵן חַמִּין לְתוֹךְ קֶמַח. חֲלִיטָה. קֶמַח לְתוֹךְ חַמִּין. וְהָכָא בֵין חַמִּים לְתוֹךְ מוּרְסָן בֵּין מוּרְסָן לְתוֹךְ חַמִּין.

בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שַׁמְנוּנִית. מָלוּגְמָא שֶׁנִּסְרְחָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זָקוּק לְבָעֵר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין זָקוּק לְבָעֵר. מָאן דְּאָמַר. זָקוּק לְבָעֵר. בְּשֶׁנִּתְחַמְּצָה וְאַחַר כָּךְ נִסְרְחָה. וּמָאן דְּאָמַר. אֵינוֹ זָקוּק לְבָעֵר. בְּשֶׁנִּסְרְחָה וְאַחַר כָּךְ נִתְחַמְּצָה.