תלמוד ירושלמי פאה ח:ג

משנה: נֶאֱמָנִין עַל הַחִטִּים וְאֵינָן נֶאֱמָנִין לֹא עַל הַקֶּמַח וְלֹא עַל הַפַּת. נֶאֱמָנִין עַל הַשְּׂעוֹרָה שֶׁל אוֹרֶז וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עָלָיו בֵּין חַי בֵּין מְבוּשָׁל. נֶאֱמָנִין עַל הַפוּל וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַגְּרִיסִין בֵּין חַיִין בֵּין מְבוּשָׁלִין. נֶאֱמָנִין עַל הַשֶּׁמֶן לוֹמַר שֶׁל מַעֲשֵׂר עָנִי וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עָלָיו לוֹמַר שֶׁל זֵיתֵי נִיקּוּף הוּא. נֶאֱמָנִין עַל יֶרֶק חַי וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַמְבוּשָּׁל אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ דָבָר מְמוּעָט שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹצִיא מִלָּפַּסּוֹ.

הלכה: מַהוּ שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן לוֹמַר חִיטִּים נִיתַּן לִי וְעָשִׂיתִי אוֹתָן קֶמַח. חִטִּים נִיתַּן לִי וְעָשִׂיתִי אוֹתָן פַּת. פְּשִיטָא לֵיהּ שֶׁהוּא נֶאֱמָן. הָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁרוֹב בְּנֵי אָדָם מַכְנִסוֹ לֶקֶט אֲפִילוּ כֵן אֵינוֹ נֶאֱמָן. תַּנִּי רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִהְיוֹת דּוֹרְכִין אֶת הָעוֹלֵלוֹת יְהֵא עָנִי נֶאֱמָן לוֹמַר יַיִן זֶה שֶׁל עוֹלֵלוֹת הוּא. וְדִכְוָותֵיהּ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִהְיוֹת מוֹסְקִין זֵיתֵי נִיקּוּף יְהֵא הֶעָנִי נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁמֶן זֶה שֶׁל זֵיתֵי נִיקּוּף הוּא.

אִילֵּין דְּבֵית אַסִּי בִּשְּׁלוּן יֶרֶק אִנְשׁוּן מְתַקְּנֵתֵיהּ סְלַק גַּמְלִיאֵל זוּגָה וְתַקְּנֵיהּ מִן גַּוְא לָפַּסָּא.