תלמוד ירושלמי נדרים ז:ה

משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַמִּיטָּה מוּתָּר בַּדַּרְגֵּשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַדַּרְגֵּשׁ בִּכְלָל הַמִּיטָּה. הַנּוֹדֵר מִן הַדַּרְגֵּשׁ מוּתָּר בַּמִּיטָּה.

הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַמִּיטָּה כול׳. תַּנֵּי. דַּרְגֵּשׁ נִזְקֶפֶת וְאֵינָהּ נִיקֶּפֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. שׁוֹמֵט קלונטרין שֶׁלָּהּ וְדַייוֹ. רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִיסִי. מִיטָּה שֶׁנִּקְלִיטֶיהָ עוֹלִין וְיוֹרְדִין בּוֹ שׁוֹמְטוֹ וְדַיּוֹ.

אֵי זוֹ הִיא מִיטָּה וְאֵי זֶהוּ דַרְגֵּשׁ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה כָּל שֶׁמְּסָרְגִין עַל גּוּפָהּ זוֹ הִיא הַמִּיטָּה. וְשֶׁאֵין מְסָרְגִין עַל גּוּפָהּ זֶהוּ דַרְגֵּשׁ. וְהָא תַנִּינָן מִיטָּה וָעֲרִיסָה מִשֶּׁיִּשּׁוֹפָם בְּעוֹר הַדָּג. וּמְסוּרָג עַל גּוּפָהּ לְאֵי זֶה דָבָר הוּא שָׁפָהּ. אָמַר רִבִּי לְעָזָר תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין עַרְסִיָיתָא קֵיסַרְיָיתָא דְּאִית לְהוֹן נִיקְבִין.