תלמוד ירושלמי נזיר ט:ד

משנה: כָּל סְפֵק נְגָעִים בַּתְּחִילָּה טָהוֹר עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְטוּמְאָה. מִשֶׁנִּזְקַק לְטוּמְאָה סְפֵיקוֹ טָמֵא. בְּשִׁבְעָה דְרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְטוּמְאָה בְּמַאֲכָל בְּמִשְׁתֶּה בְּמַשָּׂא בִּקְפִיצָה בְּחוֹלִי בְּמַרְאֶה וּבְהִירְהוּר. מִשֶׁנִּזְקַק לְטוּמְאָה אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. אָנְסוֹ וּסְפֵיקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ טְמֵאִים שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.

הלכה: וְטִמֵּא אוֹתוֹ. אֶת הַוַודַּי הוּא מְטַמֵּא אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַסָּפֵק. לְעוֹלָם הוּא בְטוּמְאָתוֹ עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁטָּהַר. וְטִיהֲרוֹ. אֶת הַוַודַּאי הוּא מְטָהֵר אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַסָּפֵק. לְעוֹלָם הוּא בְּטָהֳרָתוֹ עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁנִּיטְמָא.

כְּתִיב וְהַדָּוָה בְּנִידָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ. מַה נִידָּה מְטַמָּא מֵאוֹנְסִים. אַף הַזָּב מְטַמֵּא מֵאוֹנְסִים. מֵעַתָּה אֲפִילוּ מֵרְאִיָיה הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לִכְשֶׁיֵיעָשֶׂה כְנִידָּה.

אוֹנְסוֹ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. אוֹנְסוֹ מַמָּשׁ. סְפֵיקוֹ. סָפֵק זוֹב סָפֵק קֶרִי. זוֹבוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ בְּלֹא כָךְ אֵינוֹ מְטַמֵּא. אֶלָּא שֶׁאֵין תּוֹלִין בָּהּ מֵעֵת לָעֵת.