תלמוד ירושלמי כתובות ח:ו

משנה: נָפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת זְקֵנִים יִמָּכְרוּ וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא תִמְכּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁבָח בֵּית אָבִיהָ.

הלכה: נָפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת כול׳. מַתְנִיתָא בְּשֶׁאֵינָן עוֹשִׂין כְּדֵי טְפֵילָתָן. אֲבָל אִם הָיוּ עוֹשִׂין כְּדֵי טְפֵילָתָן לֹא תִמְכּוֹר. שֶׁאַדַּיִין כְּבוֹד בֵּית אָבִיהָ קַיָים.