תלמוד ירושלמי כתובות ה:י

משנה: נוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִיטְנִית וַחֲצִי לוֹג שֶׁמֶן. וְקַב גְּרוֹגְרוֹת אוֹ מָנֶה דְבֵילָה וְאִם אֵין לוֹ פּוֹסֵק לְעוּמָּתָן פֵּירוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר. וְנוֹתְנִין לָהּ מִטָּה וּמַפֵּץ וְאִם אֵין לוֹ מִיטָּה מַפֵּץ מַחֲצֶלֶת. וְנוֹתְנִין לָהּ כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ וַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ וּמִנְעָל מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד. וְכֵלִים שֶׁלַּחֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָּׁנָה. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ לֹא חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא שְחָקִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אֲבָל נוֹתְנִין לָהּ כֵּלִים שֶׁלַּחֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְהִיא מִתְכַּסָּה בְּלָאוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה וְהַשְּׁחָקִין שֶׁלָּהּ.

הלכה: נוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִטְנִית וַחֲצִי לוֹג שֶׁמֶן כול׳. אָמַר רִבִּי מָנָא. מָנֶה וּאַרְבַּע רִיטְלִין. נוֹתֵן לָהּ כָּר נֵר וּפְתִילָה כּוֹס וְחָבִית וּקְדֵירָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. כָּר אֵין לָהּ. שֶׁאֵין נְשֵׁי הָעֲנִיִים יְשֵׁינוֹת עַל הַכָּר. רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הוֹתִירָה מְזוֹנוֹת שֶׁלָּהּ הוֹתִירָה בְלָיוֹת שֶׁלּוֹ הוֹתִירָה בְלָיוֹת שֶׁלָּהּ. הָדָא דְתֵימַר בְּאֵשֶׁת אִישׁ. אֲבָל בְאַלְמָנָה בֵּין שֶׁהוֹתִירָה מְזוֹנוֹת בֵּין שֶׁהוֹתִירָה בְלָיוֹת שֶׁלָּהּ.