תלמוד ירושלמי כתובות ד:ט

משנה: לֹא כָתַב לָהּ כְּתוּבָּה בְּתוּלָה גוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מְנָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְנַאי בֶּית דִּין. כָּתַב לָהּ שָׁוֶה מְנָה תַּחַת מָאתַיִם זוּז וְלֹא כָתַב כָּל נִיכְסִין דְּאִית לִי אַחֲרָאִין לִכְתוּבָתִיךְ חַיָיב שֶׁהוּא תְנַאי בֶּית דִּין.

הלכה: לֹא כָתַב לָהּ כְּתוּבָּה כול׳. מַתְנִיתָא דְרִבִּי מֵאִיר. דְרִבִּי מֵאִיר אָמַר. כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמְּנָה הֲרֵי זוֹ בְּעִילַת זְנוּת. לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי מֵאִיר. אַף עַל גַּב דְרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. שְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ אֲחֵרָיוּת נְכָסִין אֵינוֹ גוֹבֶה. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא גוֹבֶה.