תלמוד ירושלמי כתובות ד:יג

משנה: וְאַתְּ תְּהֵא יָתְבָא בְּבֵיתִי וּמִתְזַנָּה מִנִּיכְסַיי כָּל יְמֵי מֵייגַּד אַרְמְלוּתִיךְ בְּבֵיתִי חַיָיב שֶׁהוּא תְנַיי בֵּית דִּין.

הלכה: רִבִּי זְעִירָא שְׁאַל שָׁאִיל לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וּלְרַב אֲבִימֵי בַּר פַּפַּי. לֹא הָיָה שָׁם בַּיִת. אָמְרוּ לֵיהּ. הַיּוֹרְשִׁין שׂוֹכְרִין לָהּ בַּיִת. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵן אוֹמְרִין מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים. כְּהָדָא. חָדָא אִיתָא הֲוָה פֶורְנָהּ עֶשְׂרִין דֵּינָרִין. וַהֲוָה תַמָּן חַד בַּיִת כְּרַב עֲשָׂרָה דֵינָרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה. אָמַר. אוֹ יֵיבוֹן לָהּ בַּיְתָא אוֹ יֵבוֹן לָהּ עֶשְׂרִים דֵּינָרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן דְּלֵית בֵּיתָא טָב אֶלָּא עֶשְׂרִים כְּמָאן דְּלֵית לָהּ פֶורְנֵה אֶלָּא עֶשְׂרִים. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵן אוֹמְרִין מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים.