תלמוד ירושלמי כתובות יב:ד

משנה: אָמְרָה אֵי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית אַבָּא יְכוֹלִים הַיּוֹרְשִׁין לוֹמַר לָהּ אִם אַתְּ אֶצְלֵנוּ יֵשׁ לָךְ מְזוֹנוֹת וְאִם אֵין אַתְּ אֶצְלֵנוּ אֵין לָךְ מְזוֹנוֹת. אִם הָיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵן יְלָדִים נוֹתְנִים לָהּ מְזוֹנוֹת וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ.

הלכה: אָמְרָה אֵי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית אַבָּא כול׳. אִם הָיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵן יְלָדִים. מִשּׁוּם שֵׁם רַע.