תלמוד ירושלמי גיטין ז:ז

משנה: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְהָיָה הוֹלֵךְ מִיהוּדָה לַגָּלִיל. הִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרִס וְחָזַר בָּטֵל הַתְּנַאי. הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְהָיָה הוֹלֵךְ מִגָּלִיל לִיהוּדָה וְהִגִּיעַ לִכְפַר עוֹתְנַי וְחָזַר בָּטֵל הַתְּנַאי. הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְהָיָה הוֹלֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר בָּטֵל הַתְּנַאי. הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ כָּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר מִכְּנֶגֶד פָּנַיִךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ הֲרֵי זֶה גֵּט.

הלכה: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ כול׳. לְיֵי דֶא מִילָּה. רִבִּי לָעְזָר אָמַר. לְבֵיתוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לִמְקוֹמוֹת. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְמָאן דְּאָמַר לְבֵיתוֹ. הִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר בָּטֵל הַתְּנַאי. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר. עַכּוֹ כְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגִיטִּין. וַאֲפִילוּ תֵימַר. עַכּוֹ כְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגִיטִּין. שֶׁמָּא לִתְנַאי גִיטִּין.

וְאָסוּר לְהִתְיַיחֵד עִמָּ[הּ] מִכְּבָר שֶׁמָּא יַעֲבוֹר מִכְּנֶגֶד פָּנֶיהָ ל יוֹם וְנִמְצָא גִיטָּהּ גָּדוֹל מִבְּנָהּ.