תלמוד ירושלמי עירובין ה:ד

משנה: אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן הַמּוּמְחֶה. רִיבָּה לְמָקוֹם אֶחָד וּמִיעֵט לְמָקוֹם אַחֵר שׁוֹמְעִים לַמַּרִבֶּה. אֲפִילּוּ עֶבֶד אֲפִילּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִין לוֹמַר עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר לְהַחְמִיר אֶלָּא לְהָקֵל:

הלכה: פיס׳. אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן הַמּוּמְחֶה כול׳. הַהֶדְיוֹט שֶׁרִיבָה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הִגִּיעוּךָ סוֹף תְּחוּמֵי שַׂבָּת שֶׁאֵינָן מְחוָורִין מִדְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי מָנָא בָעֵי. נִיחָא אַלְפַּיִם אַמָּה אֵינוֹ מְחוּוָר. אַרְבָּעַת אֲלָפִים אַמָּה מְחוּוָר הוּא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. אֵין לָךְ מְחוּוָר מִכּוּלָּם אֶלָּא תְחוּם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּמַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל.