תלמוד ירושלמי חלה א:ו

משנה: הַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה חַיָיבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחוֹמֶשׁ וָאֲסוּרָה לְזָרִים וְהֵן נִכְסֵי כֹהֵן וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִים וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ וְאֵינָן נִיטָּלִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא אֶלָּא מִן הַמּוּקָּף וּמִן הַדָּבָר הַגָּמוּר. הָאוֹמֵר כָּל גּוֹרְנִי תְרוּמָה וְכָל עִיסָּתִי חַלָּה לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיְישַׁיֵיר מִקְצָת.

הלכה: רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי רִבִּי חָנִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק חַלָּה חוּלִין הוּא הָיִיתִי אוֹמֵר מוּתָּר לְגַלְגֵּל בָּהֶן. לְפוּם כֵּן צָרִךְ מֵימַר הַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה חַיָיבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחוֹמֶשׁ.

עֶשֶׂר מִצְוֹת אָדָם עוֹשֶׂה עַד שֶׁלֹּא יֹאכַל פְּרוּסָה מִשּׁוּם לֹא תַחֲרוֹשׁ. בַּל תִּזְרַע בַּל תַּחְסוֹם. לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה. תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְחַלָּה. רִבִּי יִצְחָק כַּידוּ אָתֵי מֵיסַב לְיָדוֹי הוּא פָשַׁט עֲשֵׂרְתֵּי אֶצְבְּעָתֵיהּ וְאָמַר הֲרֵי קִיַּימְתִּי עֶשֶׂר מִצְווֹת.

חַלָּה עַל הַכֹּל תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. תְּרוּמָה לַיי זֶה שֵׁם הַמְּיוּחָד. מְנַיִין שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיְּשַׁיֵיר מִקְצָת תַּלְמוּד לוֹמַר מֵרֵאשִית וְלֹא כָל רֵאשִׁית.