תלמוד ירושלמי ביצה ב:ו

משנה: שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין אוֹפִין פִּיתָּן גְּרִיצוֹת אֶלָּא רְקִיקִין. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִיתָּן גְּרִיצוֹת אֶלָּא רְקִיקִין. אָמְרוּ לוֹ מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ שֶׁהָיוּ מַחְמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין עַל כָּלִ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת אוֹפִין פִּיתָן גְּרִיצוֹת וָחֹרִי:

הלכה: אַבָּא בַּר רַב חוּנָה אָמַר. [הָדָא דְתֵימַר] בְּשֵׁלֹּא עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. אֲבָל אִם עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין מוּתָּר. מַה בֵין תַבְשִׁיל וּמָה בֵין חַמִּין. תַּבְשִׁיל דַּרְכּוֹ לוֹכַל מִמֶּנּוּ. חַמִּין אֵין דַּרְכּוֹ לִשְׁתוֹת מֵהֶן.

וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בִּמְנוֹרָה שֵׁל פְּרָקִים. אֲבָל בִּמְנוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֵׁל פְּרָקִים לֹא בְדָא. כְּהָדָא תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי הֲווֹן יְתִיבִין. נָפְלָת מְנַרְתָּא קוֹמֵיהוֹן וַהֲוָה כָל חַד וָחַד שְׁמִיט גַּרְמֵיהּ וַעֲרַק.

אֵין אוֹפִין פִּיתָּן גְּרִיצוֹת אֶלָּא רְקִיקִין. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ מְיַיגְעוֹ. אַף הוּא אֵינוֹ אוֹפֶה אֶלָּא צוֹרְכוֹ. רִבִּי אָחָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וּמֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה. וְרַבָּנִן שָׁמְעִין לָהּ מִן הָדָא. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חוֹרִי עַל רֹאשִׁי.