תלמוד ירושלמי בבא מציעא ט:ה

משנה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וַאֲכָלָהּ חָגָב אוֹ נִשְׁדְּפָה. אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכִירוֹ אִם אֵינָהּ מַכַּת מְדִינָה אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכִירוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם קִיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ בְמָעוֹת בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכִירוֹ.

הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול׳. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשֶׁנִּשְׁדְּפָה כָּל אוֹתָהּ הָרוּחַ. שֶׁמְעוֹן בָּר וָוא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהוּא שֶׁזּוֹרְעָהּ. [אֲבָל אִם לֹא זְרָעָהּ] דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִילּוּ הֲוָות זְרַעְתָּהּ הֲוָות עָבְדָה סַגִּין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיוּ שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת וְלֹא [לָקוּ]. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְגַלְגֵּל עִם רְשִׁיעַיָיא. הָיוּ שָׁם שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת וְלָקוּ. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. עַד כָּא הֲוִינָא חַיָיב בָּהּ. מִיכָא וּלְהַלָּן לִינָה חַיָיב בָּהּ.