תלמוד ירושלמי בבא מציעא ו:ד

משנה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ חִיטִּין וְהֵבִיא עָלֶיהָ שְׂעוֹרִין תְּבוּאָה וְהֵבִיא עָלֶיהָ תֶבֶן חַיָיב. וְכַמָּה יוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ וִיהֵא חַיָיב. סוּמָּכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר סְאָה לַגָּמָל שְׁלֹשָׁה קַבִּין לַחֲמוֹר.

הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר כול׳. תַּנֵּי כַּמָּה יוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ וִיהֵא חַיָיב. סוֹמָּכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. סְאָה לַגָּמָל וְג̇ קַבִּין לַחֲמוֹר. קַב לַכַּתָּף וְג̇ סָאִין לָעֲגָלָה. וּסְפִינָה לְפִי מַה שֶׁהִיא.

שְׁיָירָה שֶׁנָּפַל עָלֶיהָ גַיִיס מְחַשְּׁבִין לְפִי מָמוֹן וְלֹא לְפִי נְפָשׁוֹת. שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶן תַּיָיר מְחַשְּׁבִין לְפִי נְפָשׁוֹת. אֵין מְשַׁנִּין עַל הַמִּנְהַג שֶׁלַּשְּׁיָירָה.

סְפִינָה שֶׁעָמַד עָלֶיהָ נַחְשׁוֹל וְהֵיקַל מִמַּשּׂוֹאָהּ מְחַשְּׁבִין לְפִי מַשֹּאוּי וּלְפִי מָמוֹן וְלֹא לְפִי נְפָשׁוֹת. אֲבָל הַשּׂוֹכֵר מֵחֲבֵירוֹ קָרוֹן אוֹ סְפִינָה מְחַשְּׁבִין לְפִי מַשּׂאוּי וּלְפִי נְפָשׁוֹת וְלֹא לְפִי מָמוֹן.

שְׁיָירָא שֶׁנָּפַל עָלֶיהָ גַיִיס וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וְהִצִּיל מִיָּדָן הִצִּיל לָאֶמְצַע. וְאִם נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת הִצִּיל לְעַצְמוֹ. חֲמָרִין שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן לִיסְטִין וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וְהִצִּיל הִצִּיל לָאֶמְצַע. וְאִם הִתְנָה עִמָּם בְּבֵית דִּין הִצִּיל לְעַצְמוֹ. הַשּׁוּתָפִין שֶׁמָּחֲלוּ לָהֶן מוּכְסִין מָחֲלוּ לָאֶמְצַע. וְאִם אָמְרוּ. לְשֵׁם פְּלוֹנִי מָחַלְנוּ. מַה שֶׁמָּחֲלוּ מָחֲלוּ לוֹ.

הַגַּבָּאִין וְהַמּוּכְסִין תְּשׁוּבָתָן קָשָׁה. הֲרֵי אֵילּוּ מַחֲזִירִין לְמִי שֶׁמַּכִּירִין. וּלְמִי שֶׁאֵין מַכִּירִין יַעֲשׂוּ מֵהֶן צוֹרְכֵי צִיבּוּר.