תלמוד ירושלמי בבא קמא ח:ז

משנה: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ אֵינוֹ נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וגו׳.

הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ כול׳. [וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּרֵיעֵי אִיּוֹב וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵלִים וגו׳ וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיַּעֲשׂוּ וגו׳ וּבְסוֹף הָעִנְיָין מַהוּא אוֹמֵר וַיי שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב אֵימָתִיי בְּהִתְפַּלְּלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וגו׳ וַיּוֹסֵף יי אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה.]

תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וגו׳. סֵימָן זֶה יְהֵא בְיָדָךְ. כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ רַחֲמָן הַמָּקוֹם מְרַחֵם עָלֶיךָ. אֵינְךָ מְרַחֵם אֵין הַמָּקוֹם מְרַחֵם לָךְ. רַב אָמַר. אָדָם שֶׁסָּרַח לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְלֹא קִיבְּלוֹ יַעֲשֶׂה שׁוּרַת בְּנֵי אָדָם וִיפַיְיסֶנּוּ. דִּכְתִיב יָשׁוֹר עַל אֲנָשִׁים וגו׳. וְאִם עָשָׂה כֵן מַה כָתוּב תַּמָּן. פָּדָה מִשְּׁאוֹל נַפְשׁוֹ מֵעֲבוֹר בַּשַּׁחַת וגו׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא דְתֵימַר שֶׁלֹּא הוֹצִיא לוֹ שֵׁם רַע. אֲבָל הוֹצִיא לוֹ שֵׁם רַע אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית.