תלמוד ירושלמי בבא קמא ח:ג

משנה: שֶׁבֶת. רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִישּׁוּאִין שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ. בּוֹשֶׁת. הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵישׁ וְהַמִּתְבַּיֵישׁ. הַמְבַיֵישׁ אֶת הֶעָרוֹם הַמְבַיֵישׁ אֶת הַסּוֹמֶא וְהַמְבַיֵישׁ אֶת הַיָּשֵׁן חַיָיב וְיָשֵׁן שֶׁבִּיֵישׁ פָּטוּר. נָפַל מִן הַגַּג וְהִזִּיק וּבִיֵישׁ חַיָיב עַל הַנֶּזֶק וּפָטוּר עַל הַבּוֹשֶׁת שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבוּשָׁיו אֵינוֹ חַיָיב עַל הַבּוֹשֶׁת עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵין.

הלכה: שֶׁבֶת. רוֹאִין אוֹתוֹ כול׳. הָכָא אַתָּ מַר. רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ שׁוֹמֵר קִישּׁוּאִין. וְהָכָא אַתָּ מַר. הָיָה עוֹשֶׂה מְנָה בַיּוֹם נוֹתֵן לוֹ מְנָה. סֶלַע נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. תְּרֵין שִׁבְתִּין אִינּוּן. הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וּקְטָעָהּ אֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ עוֹשֶׂה מְנָה בַיּוֹם אֶלָּא רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ חִיגֵּר יוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵֵר קִישּׁוּאִין. שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ. שֶׁאִם כְּוִייוֹ עַל כַּף יָדוֹ וְצָבַת עַל כַּף רֹאשׁוֹ וְצָבָה. אוֹ שֶׁהִטִּיל עָלָיו שֶׁלֶג אוֹ צוֹנָן בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה. חַיָיב לְרַפּוֹתוֹ.

תַּנֵּי. וְשָׁלְחָה יָדָהּ. וְלֹא אֵשֶׁת שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. תַּנַּיֵי חוֹרָן תַנֵּי. וְשָׁלְחָה יָדָהּ. לְרַבּוֹת אֵשֶׁת שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. מָאן דָּמַר. וְשָׁלְחָה יָדָהּ. וְלֹא אֵשֶׁת שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. בְּשֶׁהִכָּהוּ בִּרְשׁוּת. מָאן דָּמַר. לְרַבּוֹת אֵשֶׁת שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. בְּשֶׁהִכָּהוּ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. תַּנֵּי. לֹא אֵשֶׁת שְׁנַיִם.