תלמוד ירושלמי בבא קמא ה:ב

משנה: הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְּדֵירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וְשִׁבְּרָתָן בֶּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר וְאִם הוּזְּקָה בָהֶן בַּעַל הַקְּדֵירוֹת חַיָיב וְאִם הַכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל הֶחָצֵר חַיָיב.

הלכה: הַקַּדָּר שֶׁהִנִּיחַ קְּדֵירוֹתָיו כול׳. הִכְנִיס קְּדֵירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּבָא שׁוֹר מִמָּקוֹם אַחֵר וְשִׁבְּרָן פָּטוּר. הוּזַּק בָּהֶן פָּטוּר. הָדָא אָמְרָה. הַקֶּרֶן פְּטוּרָה בֶחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁלִּשְׁנֵיהֶן.