תלמוד ירושלמי בבא בתרא א:ג

משנה: הַמִּקִּיף אֶת חֲבֵירוֹ מִשְׁלֹשׁ רוּחוֹתָיו וְגָדַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַשְׁנִיָיה וְאֶת הַשְּׁלִישִית אֵין מְחַיְיבִין אוֹתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אִם עָמַד וְגָדַר אֶת הָרְבִיעִית מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. כּוֹתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל מְחַיְיבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָיה שֶׁלֹּא נָתַן. מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה אֵין מְחַיְיבִין אוֹתוֹ. סָמַךְ לוֹ כוֹתֶל אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָיה שֶׁנָּתַן.

הלכה: הַמִּקִּיף אֶת חֲבֵירוֹ כול׳. כּוֹתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל כול׳. רַב חוּנָה אָמַר. וּבִלְבַד כְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה עַכְשָׁיו. דְּאִין הֲוָה בָּנִי דְכִיפִין בָּנִי לָהּ דְּכִיפִין. בְּרַם הָכָא הֲוָה בָּנִי דְכִיפִין וּבְנָתֵיהּ בְּלִיבְנִין גָּבִי לֵיהּ כִּיפִין וְכָל שָׁעָה דִנְפִיל בָּנִי לָהּ.

רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אִם עָמַד וְגָדַר הָרְבִיעִית מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. רַב חוּנָא אָמַר. מְגַלְגְּלִין עָלָיו פְּשׁוּטוֹ שֶׁלַּכּוֹתֶל.

עַד כְּדוֹן לְאָרְכּוֹ. לְרָחְבּוֹ. אָמַר רִבִּי נָסָא. כּוֹתֶל חָצֵר לֹא נַעֲשֶׂה אֶלָּא לְהָצֵיל לוֹ. סָבְרִין מֵימַר. שֶׁאִם רָצָה לִקְרוֹת אֵינוֹ מַקְרֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר עַל יְדֵי מָרֵישָׁיו.