תלמוד ירושלמי עבודה זרה ה:ט

משנה: אוּמָּנִים יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁלַח לָהֶם נָכְרִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ מוּתָּר שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ תֶּן לָנוּ אֶת דָּמֶיהָ. אִם מִשֶּׁנִּכְנָס לִרְשׁוּתָן אָסוּר.

הלכה: אוּמָּנִין יִשְׂרָאֵל כול׳. וְאֵין אָסוּר מִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. תַּנֵּי בַר קַפָּרָא. בִּמְשַׁלֵּחַ בַּבָּתִּים.